קליעת סלים היא התרומה הקטנה שלי במאבק בשינוי האקלים

גדלתי בעיר. בבקרים הייתי מציצה בעיתון כדי לדעת מה מזג האוויר באותו יום כדי לתכנן מה אלבש בהתאם. עונות השנה לא נגעו בי מעבר לטקס הבוקר הזה. כשהייתי בת שמונה-עשרה נחשפתי ל"פרמקלצ'ר" – שיטת חקלאות ואורח חיים מקיימים. בהתחלה חשבתי שזה אוסף "טריקים" מגניבים שמבוססים על הגיון בריא – המים מהכיור משקים את הנענע בגינה. השעועית מטפסת על התירס, התרנגולות הופכות את האדמה ומדשנות אותה לקראת שתילה. למדתי על "מייסדי הפרמקלצ'ר באוסטרליה" ומי ש"הביאו את הפרמקלצ'ר לארץ" בהערצה ויראה.

יש שמתארים את הפרמקלצ'ר כשיטת חקלאות מקיימת, אבל למעשה מדובר בהרבה מעבר לכך – זוהי דרך חיים שבה החקלאות, המזון ואורחות החיים שזורים בהרמוניה. אתן דוגמה: החקלאים המקומיים, הפלסטינים, גידלו חיטה כמקור תזונה עיקרי. מאחר שכך, התפריט שלהם הושפע מהחקלאות הזו אולם לא רק התזונה, גם אורח חייהם. מאחר והתרבות המקומית התבססה על חיטה, הצטברו מסורות הקשורות בחיטה כמו קליעה בגבעולי חיטה. גבעולי חיטה שימשו ומשמשים לקליעה פלסטינית מסורתית, המוכר שבהם הוא "טבק", אלו הם סלים רחבים ושטוחים ששימשו בעבר שולחן אוכל. המשפחה נהגה לשבת על הארץ סביב הטבק ולאכול יחד. מסורות נוספות מספרות על סל יחודי עליו הכלה היתה נושאת לחתנה את חליפת כלולתיו, או על כך שהכלה היתה צריכה לקלוע בעצמה את סל כלולתיה, ועד שהסל לא היה גמור לא יכלה הארוסה להתחתן עם בחיר לבה. מדוע אני מספרת את כל זה? משום שלימים, הפכתי לקולעת בעצמי, ונוכחתי לגלות עד כמה בקליעה בחומרים מהטבע יש משום יישום עקרונות פרמקלצ'ר.

הנה עוד דוגמה: קליעה מקומית נוספת היא קליעה בחזירי זית. מדובר בענפים צעירים ודקים אשר פורצים מהחלק התחתון של גזע העץ. החזירים הללו הם חלק מהעץ שיש להסיר, מפגע אם נרצה. ברגע אחד, הזבל של האיכר הופך לזהב של הקולעת. ואם האיכר והקולעת נשואים כמו במקרה שלי, אזי סלים נקלעים ברינה ומתמלאים בזיתים בשמחה. את שיטת הפרמקלצ'ר מלמדים לפי עקרונות, או חוקי אצבע בסיסיים. אחד מהעקרונות הללו נקרא: "אין לך יותר מדי שבלולים, יש לך פחות מדי ברווזים".

אמנם אנחנו כאן לא אוכלי ברווזים, ולא סובלים כמו באוסטרליה הלחה והרטובה מבעיית שבלולים בגינה, אבל העקרון הוא עקרון ואפשר לעשות לו התאמות. לפי העקרון הזה, במקום להדביר מזיקים יש לחשוב עליהם כאל חלק ממערכת אקולוגית שלמה ולנסות להביא את הטורף הטבעי שיצמצם את האוכלוסיה ה"מזיקה". כמובן, העקרון וודאי מוכר לכם, רק השבוע איצמנו את העקרון הזה, כאשר גילינו עכבר שדה במזווה המזון שלנו והחלטנו להיענות לתחנוני הבת הבכורה ולאמץ שני גורי חתולים. אך כקולעות נוכחתי לגלות עד כמה העקרון הזה קיים שוב ושוב כמעט בכל הסלים שאני קולעת.

למשל, לאחרונה גיליתי את צמחי המים כחומרי קליעה נהדרים. אמנם סמר, סוף וגומא בטבע הם נדירים וחלקם אף מוגנים, אולם גננים רבים המנקים בריכות נוי שופעות גומא וסוף היו משלמים לי כדי לבוא ולעשות "תספורת" לצמחי הבריכות הללו, ואני מצדי ברצון רב עושה להם את השירות, משום שהוא משרת גם אותי. או, דוגמה נוספת, מצאתי את עצמי מטיילת בכפר עם מזמרה, גוזמנת חוטרי אלת המסטיק הצומחת לתוך השבילים כדי לקלוע איתה סלים וחושבת לעצמי כמה עירית שרייר, האחראית על הגינון בכליל בוודאי תשמח לו תראה אותי עושה את השירות הזה לגינון של הכפר. גם מורנינג גלורי, קיסוס, וויסטריה המטפסים באגרסיביות ודורשים גיזום עונתי הם צמחים שאני הופכת לסלים ובכך גם נותנת חיים לצמחים שהיו בדרך למזבלה, וגם חוסכת לגננים את עבודת הגיזום. קליעה במחטי אורן הפזורים על הארץ בחורשות ובפארקים, או בסנסני תמר שהינם פסולת חקלאית במטעי תמרים הם עוד ביטוי של עקרון פרמקלצ'ר – זבל הופך לזהב. צמצום פסולת, יצירית מחזוריות ומחשבה הרמונית על עצמינו כחלק מהטבע הם הביטויים האקולוגיים של הקליעה שאני כל כך אוהבת. אז אם יש לכם יותר מדי מאיזה צמח, לפני שקוראים לגנן לכסח אותו, אולי שווה לברר אם אפשר לקלוע ממנו משהו, ואם הגומא בבריכת הנוי עולה על גדותיו, שווה לבדוק, אולי אין לך יותר מדי גומא, אלא יש לך פחות מדי קולעות.

נקודה אחרונה לטובת הקליעה: יצור מקומי וצמצום רכישה ברשתות הם עקרונות חשובים בשמירה על כדור הארץ. אז היידה לקלוע

המאמר התפרסם באתר של כליל